האם את נותנת תעודה?

למה עד היום לא נתתי תעודה – ולמה מהיום כן

אני צורפת כבר שלושה עשורים, ומלמדת צורפות בסטודיו הפרטי שלי כ-16 שנים. במהלך השנים האלו, פנו אליי לא מעט נשים שהתעניינו בלימודים אצלי – חלקן מתוך חיפוש אחר תחביב יצירתי, וחלקן מתוך רצון להתמקצע ולהפוך את האהבה לחומר ולתכשיטים למקצוע של ממש.

לאורך השנים, אחת השאלות שחזרה על עצמה הייתה: "אני אקבל תעודה בסוף?"

ותמיד עניתי – לא. ואחר כך הגיע ההסבר. 

כי מה בעצם עושה אותך צורפת?

אם תרצי להפוך את הלימודים למקצוע, יש בדרך כלל שתי דרכים:

1. להשתלב כשכירה בסטודיו של צורף אחר. במצב כזה אף אחד לא יבקש מימך תעודה (אם זו לא תעודה ממוסד מוכר ובעל משקל). מה שכן ירצו לראות הוא את העבודות שלך - רמת הגימור, הדיוק, היצירתיות – וגם את היכולת שלך לעבוד בקצב של סטודיו מקצועי. לרוב יציעו גם יום ניסיון או תקופת התנסות. 

2. להקים עסק או מותג עצמאי. במקרה כזה אין צורך בתעודה כלל – לא מול לקוחות ולא מול ספקים. מה שידבר בעד עצמו הוא העיצובים שלך, הצילומים, המיתוג והחיבור שלך עם הקהל.

אני לא מוסד אקדמי. אני לא שנקר או בצלאל ואין כאן מסלול לתואר אקדמי. אני סטודיו פרטי, אישי. אני מלמדת מתוך ניסיון, אהבה לעבודה במתכת ולתכשיטים, ומתוך יכולת להעביר את אומנות הצורפות בצורה מתודית, ברורה ויסודית.

אז מה השתנה?

לפני כמה שבועות, תלמידה שלמדה אצלי במשך כמה שנים, סיימה את דרכה והודיעה שהיא נפרדת. רגע לפני שעזבה, היא ביקשה ממני תעודה. לא בשביל עבודה, לא בשביל הרזומה – אלא בשביל עצמה. בשביל התחושה הפנימית של סגירת מעגל, של הכרה בדרך שעשתה, של הישג אישי וגאווה על מה שיצרה במו ידיה.

הבנתי שלפעמים תעודה היא לא מסמך פורמלי, אלא סמל. עדות לכך שהשקעת, שהתמדת, שלמדת ויצרת. בסוף, צורפות היא לא רק טכניקה – היא סבלנות, התמדה, דיוק, ויצירה של זהות אישית. התעודה היא תזכורת לכל זה.

אז עיצבתי תעודה - כזו שנושאת את רוח הסטודיו. ומעכשיו תלמידות שישלימו את כל התרגילים ויבקשו תעודה בסיום הדרך, יקבלו אחת כזו.

לא כי הן חייבות אותה - אלא כי הן רוצות אותה.

כי זה יכול לשמח, לרגש ולתת כבוד אישי לדרך שכל אחת עשתה.

עוד מידע על לימודי צורפות ועל הסטודיו תוכלי למצא כאן: שאלות ותשובות

אני זמינה לכל שאלה, אורנית.

לפרטים כתבי לי