כשצמיד הכסף נעלם - סיפור אישי
- Uranit Bar Nes
- 31 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
את צמיד הכסף הזה צרפתי עבור עצמי בשנת 2008. הכנתי את כל הלולאות, הלחמתי אותן אחת אחת, תהליך שארך עשרות שעות של עבודה אינטנסיבית וסיזיפית. בסופו של דבר, זכיתי לענוד את הצמיד - שמאז היה האהוב עליי ביותר.
הוא לא ירד ממפרק היד שלי. הוא הפך לחלק בלתי נפרד ממני, וכך חלפו להן השנים.
צמיד כסף – סיפור על קשר ויצירה
יום אחד, בשנת 2017, הייתי ביום סידורים בתל אביב. נסעתי למספר מקומות שונים בעיר, סחבתי ארגזים ולבסוף חזרתי הביתה. בערב, בעודי יושבת על הספה, פתאום הרגשתי תחושה מוזרה, כאילו משהו חסר. הסטתי את מבטי אל מפרק היד שלי וגיליתי שהוא ערום. צמיד הכסף נפל ואבד.
ומה הרגשתי? כאב. זו הייתה תערובת של אובדן, עצב וגעגוע. מיד הבנתי שהסיכוי למצוא אותו שואף לאפס. למחרת בבוקר התקשרתי לכל המקומות שביקרתי בהם כדי לברר אם נמצא צמיד כסף, ואפילו נסעתי באותו המסלול. אך הוא לא נמצא.
זה כואב מאוד לאבד חפץ שכה קשורים אליו, וזה עצוב במיוחד כשאין לו תחליף. אולם, מאחר ואני זו שצרפה אותו, הבנתי שאני יכולה פשוט לצרוף אחד חדש. החלטתי לאפשר לעצמי יומיים להתאבל, ובסופם להיכנס לסטודיו ולהתחיל בעבודה. הכנתי ערמה גדולה של לולאות והתחלתי לחבר ביניהן, אך לא זכרתי מה היה רוחב הצמיד המקורי או כמה לולאות היו בכל שורה.
כשסיימתי לצרוף אותו וענדתי אותו על פרק כף היד, משהו הרגיש שונה, כבד יותר ממה שזכרתי. הבנתי שכמות הלולאות בכל שורה הייתה גדולה מדי, והתחלתי להסיר לולאות ולהצר אותו עד שהגעתי למשקל המוכר שלו ולרוחב הנכון.
מה למדתי כשנאלצתי להתחיל מחדש
מה למדתי מאובדן צמיד הכסף? שלא שווה לבזבז רגשות קשים על דבר שיש לי אפשרות להכין מחדש, גם אם זה דורש הרבה עבודה. שפעם שנייה שצורפים את אותו התכשיט, זה לוקח פחות זמן. ושחומר בא והולך, והדבר היקר באמת הוא היכולת שלי ליצור.
ללימודי צורפות מעמיקים, יסודיים ובקצב שנכון לך, את מוזמנת ליצור איתי קשר. אורנית.
コメント