googlea832c7264a4d8240.html
top of page

איך הגעתי לתחום צורפות התכשיטים? פוסט היכרות

צורפות תמיד הייתה מובנת לי. גם כשהיה לי קשה, היה לי קל. בניגוד לתחומים אחרים בחיים, צורפות התכשיטים הייתה אתגר שתמיד ידעתי שאני יכולה לו. אני דיסלקסית מהשנים שבהם עוד לא ידעו לאבחן קשיי קריאה, ושנות בית הספר היו עבורי גיהנום מתמשך; נכשלים, אפסים וסיום תיכון ללא בגרות באנגלית. בתחום אחד בחיים הבנתי את העולם. היצירה והיצירתיות, שבהמשך באו לידי ביטוי בצורפות, הפכו לשפה שלי.


צורפות התכשיטים ואני נפגשות לראשונה ואז שוב

הכול התחיל כשהייתי בת חמש. ליום ההולדת קיבלתי שתי שרשראות ובובה. הייתי בעננים ועד היום אלה שתי אהבות גדולות שיש לי – תכשיטים ובובות. בגיל שבע חברים של הוריי הביאו לי במתנה ערכה להרכבת שרשראות. נכנסתי לחדר עם הערכה ולא יצאתי ממנו בכל אותו הערב. לבת המצווה בת דודה של סבתא שלי, קרובה רחוקה שידעה שיש לי ידיים טובות, הביאה לי צבת שטוחה, צבת עגולה, קאטר ועשרה מטרים של חוט פליז דק. לא ידעתי מה לעשות עם המתנה והנחתי אותה בצד. מספר חודשים לאחר מכן נסענו לחופשה משפחתית בקלאב מד. במקום היה דוכן להרכבת תכשיטים ומאותו הרגע לא עניינו אותי הים או הבריכה ולא אף פעילות אחרת. במשך שלושה ימים שהיתי לצד הבחורה שהפעילה את הדוכן והכנתי תכשיטים. כשחזרתי הביתה ידעתי מה לעשות עם המתנה שקיבלתי לבת המצווה. במשך השנים חסכתי שקל לשקל, קניתי חומרים ויצרתי מדס, פימו, חרוזים, פייטים. בין לבין גם סרגתי, תפרתי וציירתי, אבל עיצוב התכשיטים תמיד משך אותי יותר מכל.

בזמן השירות הצבאי, סבתא שלי שהייתה קרובה אליי מאוד, שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תממן לי שיעורים בצורפות. הסכמתי בשמחה. אימא שלי מצאה צורף ואני התחלתי ללמוד אצלו. מאותם שיעורים אני זוכרת את התחושה הברורה, שהגעתי הביתה.

לאחר הצבא למדתי צורפות במכללת אומנית. בחרתי במסלול המקיף ביותר ולמדתי שלוש שנים. הייתי טובה מאוד, אך לא הרגשתי כך. בסיום השנה השלישית עמדה להיפתח לראשונה המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר ונציגיה הגיעו אלינו למכללה לגייס תלמידים. התעניינתי, אך כשראיתי שנדרשת תעודת בגרות מלאה, ויתרתי על הרעיון, מבינה שזה לא בשבילי.


אני בגיל חמש ביום ההולדת שלי, עונדת שתי שרשראות חדשות ומחזיקה בובה בלונדינית שקיבלתי במתנה
חוגגת יום הולדת 5 ומאושרת מהשרשראות שקיבלתי מתנה

לאחר המסלול באומנית בניתי קולקציה (שמאז השתנתה מאוד והפכה למותג התכשיטים שלי). חשבתי שהעולם בחוץ מחכה לי ומהר גיליתי שלא. היה עליי לחשב מסלול מחדש. הזדמנות שנוצרה הביאה אותי לארוז ולעבור להולנד, כדי לעבוד עם צורף מקומי וללמוד ממנו. הדברים התגלגלו כך שעם אותו צורף לא עבדתי אפילו יום אחד, אבל החלטתי להישאר בהולנד למספר חודשים, שהפכו לשנתיים וחצי. באחד הימים ניגשתי למרכז התרבות של האוניברסיטה החופשית של אמסטרדם, בכוונה להירשם לחוג קדרות. במקום, מצאתי את עצמי שואלת האם הם זקוקים לאסיסטנטית למורה לצורפות. הסתבר שהמורה שלימדה במקום עמדה להיכנס באופן בהול למוסד גמילה, ועל המרכז היה למצוא במהירות, לא אסיסטנטית אלא מורה אחרת. האנגלית שלי הייתה דלה, הולנדית לא דיברתי ובכל זאת התקבלתי. עד היום אני לא יודעת מאין היה לי את האומץ להתחיל ללמד, אבל הרגשתי שיש כאן הזדמנות שלא ניתן לוותר עליה.

למדתי מילים מקצועיות בהולנדית ובאנגלית וניגשתי למשימה. הכיתות שקיבלתי היו ממורמרות מהחוויה עם המורה שקדמה לי. הודעתי להם שמתחילים מהתחלה ולומדים את הכול מהיסוד. עד לסוף אותה שנה, שתי הכיתות הגיעו לתוצאות שלא חוו לפני. ההצלחה הייתה מסחררת ואני הבנתי שאני מסוגלת ללמד כל אחד, בכל שפה – צורפות.


בזכות הצורפות אני נולדת בפעם השנייה

בוקר אחד באמסטרדם הבנתי שאני בשלה ומוכנה להתמודד עם הלימודים בשנקר. לאחר שהתקבלתי, ארזתי את חיי בהולנד תוך מספר ימים וחזרתי לארץ. אני תמיד מספרת שנולדתי פעמיים בחיים, ביום בו נולדתי וביום הראשון ללימודים בשנקר. עד לאותו רגע היה לי ברור "מה אני לא" ומאותו הרגע משהו השתנה והפך להיות "מה אני כן". כדי ללמוד לתואר היה עליי להשלים את הבגרות באנגלית, מה שהתגלה כקל להפליא לאחר שנתיים וחצי בהולנד, וכך עברתי בקלות את מה שמנע ממני בזמנו ללמוד לתואר בעיצוב תכשיטים.

התחלתי ללמוד ובמשך ארבע שנים לא נתתי מאה אחוז אלא אלף. היה לי קשה בטירוף ועדיין היו אלה השנים המדהימות של בחיי. רק בסוף השנה הרביעית, אחרי שנה בלימודים פרטיים, שלוש שנים באומנית וארבע בשנקר, הרגשתי ראויה להיקרא צורפת ומעצבת תכשיטים. רצף הכישלונות שחוויתי שלח אותי לדרך ארוכה בה הוכחתי לעצמי שאני טובה באמת ומסוגלת. את התואר סיימתי בהצטיינות.


צילום פנים/תדמית שלי על רקע הסטודיו ללימודי צורפות
צילום: ליאור והדס

הלימודים פתחו לי מספר דלתות. הוזמנתי לעבוד בחברה שייצרה תכשיטי יוקרה ולימדתי בשנקר במשך ארבע שנים. כיום וכבר שנים רבות, אני צורפת עצמאית ומלמדת בסטודיו שלי. השיעורים אצלי בסטודיו, שכוללים רק שתי נשים בכל פעם והשיטה בה אני בוחרת ללמד, נבנו מתוך תובנות שנוצרו במהלך המסע הפרטי שלי. אני יודעת לזהות את הקושי של כל תלמידה, לעזור בדרך ולבנות את הביטחון הנדרש.

ועד שניפגש את מוזמנת לקרוא עוד עליי ועל הסטודיו או להתקשר לשאול ולשוחח. אני תמיד עונה.



Comments


bottom of page