עיצוב תכשיטים או כיצד הוגים רעיון לתכשיט?
השאלה מהיכן תגיע ההשראה היא שאלה שנשאלת שוב ושוב אצל כל מי שעוסק באמנות ועולה גם אצלי בסטודיו ללימודי צורפות בקרב תלמידות שמגיעות לליווי אישי בדרכן לקולקציית תכשיטים משלהן. אמנים באשר הם תמיד נמצאים בסוג של חיפוש אחר 'הדבר הזה' שייתן כיוון אחר ואישי ובמקרה שלי אני מחפשת את מה שיהפוך את הטבעת, התליון או הצמיד, למשהו שמייחד אותי. במאמר שלפניכן אעשה סקירה קצרה ואישית על האופן שבו אני מקבלת השראה.
הרעיונות שמסתתרים בפרטים הקטנים
פעמים רבות ההשראה מגיעה אליי מהתבוננות. כל מה אני רואה בין אם זה מנעול של שער, עמוד ברחוב, סורגים של חלון, טקסטורה של גלגל מכונית, עלים שונים בפארק – הכול הכול עובר אצלי עיבוד לצורה שמתורגמת לתכשיט. הצורניות שבה אבחין הופכת אצלי בראש ואחר כך במציאות לטבעת, תליון או לזוג עגילים. במותג התכשיטים שלי תמיד אחפש אחר מה שמייחד את הקולקציה שלי ואותי באופן הטוב ביותר. לעיתים החיתוך או הגימור יעשו את העבודה ולפעמים הביטוי האישי יבוא מאותה צורה או טקסטורה שראיתי בפארק או ברחוב, והצליחה למצוא את דרכה לתוך התכשיט.
לראות אמנות כדי ליצור אמנות
מקרה מיוחד בו ההשראה הפתיעה אותי, אירע לי לפני שנים בניו יורק. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בעיר הגדולה. בבקרים יצאתי לרחובות, בולעת כל מה שנגלה לעיניי וחוזרת למלון רק כדי לישון. באחד הימים נסעתי ל־MAD, המוזאון לאומנות ועיצוב. נכנסתי לתערוכה מרהיבה שהוצגה שם בשם Second Lives. רוב המוצגים בתערוכה נוצרו מפריטים רבים מאותו סוג, כשהכמות שלהם והאופן בו הונחו, יצרו משהו חדש ואחר. לדוגמה נברשת עצומה בגודלה שהורכבה ממסגרות ישנות של משקפיים ועדשות או תמונת קיר ענקית שאהבתי במיוחד, של ילדה במתפרה. רק ממבט קרוב ניתן היה להבחין ממה נוצרה יצירת האמנות. במקרה של תמונת הילדה גיליתי שכל כולה עשויה מתוויות בגדים שנגזרו, נתפרו מחדש ויצרו תמונה ריאליסטית ונוגעת ללב בגוונים של שחור, לבן ואפורים. עמדתי שם מתקשה לנשום מרוב התרגשות כשאין לי עם מי לחלוק את החווייה.
בערב חזרתי למלון ולא הצלחתי להירדם. שכבתי במיטה עייפה מאוד וערנית לחלוטין. המוח שלי הוצף ברעיונות ומחשבות שחלפו במהירות רבה. זו הייתה עבורי הרגשה חדשה ולא מוכרת. הבנתי שבבוקר לא אזכור דבר ולכן לקחתי את מחברת המסע שלי והתחלתי לשרבט בה מבלי לסנן. בשלב מסוים הופיע הרעיון ליצור מרבד טקסטיל מפרפרים – הסוגרים של העגיל.
חמש שנים לאחר מכן הרעיון הפך למציאות. התחלתי לתכנן לעומק ולבנות מעין מפה שלפיה יצרתי מ־5,500 סוגרים, צעיף בגודל אמיתי שניתן להניח סביב הצוואר. חיברתי את החלקים הקטנים והנוקשים באופן שמאפשר להם ליפול כמו בד ובתהליך ארוך יצרתי את הצעיף ששוקל כקילו והוא אפילו מחמם.
ומה קרה לשאר הרעיונות? שמונה שנים לאחר מכן חזרתי לאותו פנקס קטן שבו שירבטתי את כל מה שעלה, רק כדי לגלות שהרעיונות, מלבד הצעיף, אינם שמישים. וגם זה מה שקורה עם רעיונות לעיצוב תכשיטים. המוח והנפש צריכים לעיתים לסעור כדי שנוציא לדף עשרות רעיונות שמתוכם ניצור בסוף את האחד.
עיצוב תכשיטים דרך משחק עם חומרים
לפני שנים גיליתי שבעוד שאנשים רואים דברים כמו: שולחן, פסל, כיסא, כמקשה אחת וכמוצר מוגמר, אני מפרקת אותם בעיני רוחי לחלקים. מכאן היה לי קל למצוא את הנושא לסדרת תכשיטים שעיצבתי לפרויקט הגמר שלי בשנקר, בשנת 2007. ידעתי שעליו לעסוק ב־Links, חיבורים, אך כאן נתקעתי. לא מצאתי ממה ואיך להתחיל. לקחתי לידיי סיכות ביטחון, אבזמים ועוד והתחלתי לשחק איתם. בינתיים הזמן עבר ועבר ועדיין לא הייתה לי אפילו סקיצה. ניסיתי, חיברתי ופירקתי אך הרגשתי שכלום לא מדויק. המרצה שלי אף איימה שאם לא אגיע עם סקיצה אני עלולה להיכשל. המשכתי לנסות. לקחתי מספר אבזמים, חיברתי שוב ואז הגיע הרגע שבו קלטתי שעליתי על משהו. עוד לא היה לי דבר ממשי אבל בשנייה שהחלקים התחברו ההתרגשות שלי הייתה עצומה כי הבנתי שאני על סף פיצוח. זו הייתה תחושה מסחררת, חזקה, סוחפת ועוצמתית. כמו התאהבות. המשחק עם החומר הוליד טבעת קינטית מאבזמים שיצרתי בעצמי, כשאני מאתגרת את המתכת לנוע ולהוציא מעצמה משהו שאינו בהכרח חלק מהאופי הרגיל שלה.
לסיכום, בחיפוש אחר רעיון תזכרו שההשראה נמצאת בכל מקום; בסביבתנו הקרובה, באמנות ובאמנים אחרים, וניתן ורצוי להגיע אליה גם דרך משחק והתנסות עם חומר. ולעיתים – בעצם כמעט תמיד – נדרשת סבלנות.
מוזמנות אליי ללימודי צורפות למתחילות, ללימודי צורפות למתקדמות וגם לליווי אישי. מאחלת לכן שתמיד תמצאו את הדרך להשראה ושהיא תמצא את דרכה אליכן.
Comentarios